יצא לכם פעם לסדר את החדר ולחשוב בדיוק איפה לשים כל חפץ כדי שיהיה נוח ומסודר? כשבנו את בית המקדש, תכננו בקפידה את המקום המדויק של כל כלי. בחצר של הכהנים עמדו עשרה כיורות נחושת שנועדו לרחיצת הידיים והרגליים של הכהנים ולשטיפת הבשר של הקורבנות. הכלים האלו הונחו עַל כֶּתֶף הַבַּיִת, כלומר על הצד של המבנה. המילה הַבַּיִת כאן לא מתארת את ההיכל עצמו מבפנים, אלא את חצר הכהנים שבה עמד המזבח.
הכיורות סודרו כך שחמישה עמדו מִיָּמִין וחמישה עמדו מִשְּׂמֹאלוֹ, בשני הצדדים של החצר. חוץ מהכיורות היה שם גם כלי עצום שנקרא היָּם, שהיה בעצם בריכת מים גדולה מאוד. את הבריכה הזאת הניחו קֵדְמָה, כלומר לכיוון מזרח, ובמקום שהוא מִמּוּל נֶגֶב, שזה אומר בצד דרום. כך יצא שהבריכה הגדולה עמדה בפינה הדרומית מזרחית של חצר הכהנים.