מיקומם המדויק של כלי המקדש המרכזיים, עשרת הכיורות וים הנחושת הגדול, תוכנן בקפידה בתוך המרחב המקודש. הכלים הוצבו עַל כֶּתֶף הַבַּיִת, כלומר על צדו של המבנה [ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי המונח הַבַּיִת אינו מתייחס להיכל עצמו, אלא לחצר הכהנים שבה עמד מזבח העולה. עם זאת, ישנה דעה כי ייתכן בתחילה להבין שהכיורות הוצבו במרווח שבין כותלי ההיכל לבין חומת העזרה, אף שפירוש החצר הוא הנכון יותר [רלב"ג].
סידור חמשת הכיורות מִיָּמִין וחמשת הכיורות מִשְּׂמֹאלוֹ נתון לשני הסברים. הגישה הפשוטה היא שהם הוצבו מימינה ומשמאלה של העזרה. אולם, מסורת חז"ל מציעה כי הימין והשמאל נקבעו ביחס לכיור הנחושת המקורי שעשה משה רבנו במדבר, כאשר חמישה כיורות עמדו מימינו וחמישה משמאלו [רד"ק, אברבנאל]. כיורות אלו נועדו לרחיצת ידי ורגלי הכהנים ולהדחת בשר העולות [רד"ק].
לגבי מיקומו של היָּם, הבריכה הגדולה, הכתוב מציין כי הוא הונח מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית קֵדְמָה מִמּוּל נֶגֶב. המילה קֵדְמָה משמעותה לכיוון מזרח [ביאור שטיינזלץ], אך קיימת מחלוקת מעניינת לגבי הפירוש המדויק של המיקום. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהים הוצב בפינה הדרומית מזרחית של עזרת הכהנים, כלומר בצד דרום כשהוא משוך מזרחה [מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מיקום זה נחשב לפחות בחשיבותו בחצר, שכן הוא סמוך למקום שבו הונח דשן המזבח [רלב"ג].
לעומתם, ישנה גישה שונה לחלוטין הטוענת כי הים הוצב דווקא בפינה הצפונית מזרחית [רש"י]. פירוש זה נשען על ניתוח לשוני מדויק של המילים מִמּוּל נֶגֶב. לפי שיטה זו, יש הבדל מהותי בין המילה "מול" לבין המילה "ממול". בעוד ש"מול" משמעותו נוכח פני הדבר, המילה "ממול" מציינת התרחקות. לכן, משמעות הביטוי היא שהים היה משוך ומרוחק מן הצד הדרומי, הנקרא נגב, וממילא הוא הוצב בצד צפון.