תארו לעצמכם שאתם נכנסים אל תוך בית המקדש המפואר שבנה שלמה המלך. הכול מסביב מואר ונוצץ מזהב! שלמה המלך רצה להוסיף עוד אור למקום הקדוש, ולכן בנוסף למנורה המקורית של משה רבנו, הוא הכין עוד עשר מנורות חדשות. את כל המנורות הוא העמיד בצד דרום של החדר, כאשר המנורה של משה עומדת באמצע, והמנורות החדשות מסודרות חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול לה. את כל המנורות האלו היו מדליקים.
המנורות הוצבו לִפְנֵי הַדְּבִיר. הכוונה היא שהן עמדו קרוב מאוד לקודש הקודשים, ממש מול ארון הברית של ה', אפילו קרוב יותר מהשולחנות שעמדו באותו חדר.
כל המנורות היו עשויות מזָהָב סָגוּר. זהו זהב יקר, נקי וטהור במיוחד. קוראים לו כך מפני שכדי לנקות אותו מכל טיפה של לכלוך, היו סוגרים אותו בתוך תנור אש חזק מאוד.
כדי להדגיש שכל חלק במנורה, מהתחתית ועד למעלה, היה עשוי מאותו זהב טהור, מוזכרים החלקים השונים שלה: וְהַפֶּרַח הם הקישוטים היפים שעטרו את המנורה. וְהַנֵּרֹת הם הכוסיות הקטנות שלתוכן מזגו את השמן והניחו את הפתילות, שבע כוסיות בכל מנורה. ולבסוף, וְהַמֶּלְקַחַיִם שהם כלים קטנים, כמו צבת, שבעזרתם היו מרימים ומסדרים את הפתילות בתוך השמן כדי שידלקו באור יפה וברור.