תארו לעצמכם שאתם צריכים לבנות מתקן ענק מנחושת, שגם סוחב משא כבד וגם יכול לנסוע ממקום למקום. בבית המקדש היו מכונות נחושת מיוחדות ומרשימות בדיוק כאלה, שנועדו לשאת את הכיורות. לכל מכונה היו אַרְבָּעָה אוֹפַנֵּי נְחֹשֶׁת, שהם ארבעה גלגלים שסודרו כמו בעגלת משא גדולה ואיפשרו לה לזוז. מעל הגלגלים הונחו סַרְנֵי נְחֹשֶׁת, שהם לוחות נחושת ששימשו כמו רצפה למכונה.
בארבע פַעֲמֹתָיו, כלומר בארבע הפינות של בסיס המכונה, בלטו כלפי מעלה תומכות שנקראות כְּתֵפֹת. למה קוראים להן כך? כי ממש כמו שהכתפיים שלנו סוחבות תיק כבד, התפקיד שלהן היה להחזיק מִתַּחַת לַכִּיֹּר. הכיור היה כלי גדול מאוד שנראה כמו דוד, והכתפות שמרו עליו יציב כדי שלא יחליק וייפול פנימה אל תוך המכונה.
כדי שהכתפות האלה יהיו חזקות, הן היו יְצֻקוֹת. זה אומר שהכינו אותן על ידי שפיכת מתכת חמה לתוך תבנית, וכך הן נוצרו כחתיכה אחת שלמה וחזקה יחד עם הבסיס. מלבד החוזק, המכונה גם הייתה יפה מאוד: מֵעֵבֶר אִישׁ לֹיוֹת אומר שליד כל אחת ואחת מהכתפות, היו קישוטים יפים שהיו מחוברים ומשולבים זה בזה.