חשבתם פעם איך מייצרים משהו כל כך ענק, עד שהוא פשוט לא נכנס לאף בית מלאכה רגיל? כששלמה המלך הכין את כלי הנחושת המפוארים עבור בית ה', הוא התמודד בדיוק עם האתגר הזה. כדי לפתור את הבעיה, המלך ירד בעצמו אל אזור בְּכִכַּר הַיַּרְדֵּן, שהוא אזור מישורי ורחב. שלמה המלך לא נשאר בארמון, אלא הגיע לשטח כדי לכבד את המלאכה ולזרז את הפועלים. בחכמתו הרבה הוא חיפש את המקום המדויק שבו האדמה תהיה מושלמת לעבודה.
מכיוון שהכלים היו עצומים, הפועלים לא יכלו להשתמש בתבניות רגילות. במקום זאת, הם עבדו בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה. הם חפרו את הצורות של כלי המקדש עמוק בתוך עובי האדמה והטיט. לתוך התבניות הענקיות האלו שבאדמה, הם שפכו את הנחושת הרותחת, וכך יְצָקָם הַמֶּלֶךְ, כלומר המלך דאג שיתיכו את הנחושת וייצקו אותה פנימה. המקום המיוחד הזה שעליו שלמה המלך פיקח היה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן, כי דווקא שם האדמה הייתה מספיק עבה ולחה כדי לשמש כתבנית חזקה שלא תיהרס מהחום, וכך יכלו ליצור את כלי המקדש המדהימים.