יצא לכם פעם לבנות עגלה מעץ ולחשוב איך בדיוק לחבר לה את הגלגלים כדי שהיא תיסע בצורה חלקה ויציבה? כשבנו את בסיסי הנחושת הגדולים בבית המקדש, תכננו אותם ממש כמו מרכבה משוכללת. קודם כל, וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת, כלומר הגלגלים לא בלטו החוצה אל הצדדים, אלא היו מוחבאים ומסודרים יפה מתחת למסגרות, בתוך החלל הפנימי של הבסיס.
כדי שהגלגלים יסתובבו, היו צריכים לחבר אותם למוטות. המילה ידות מתארת את הצירים האלה, שעליהם הגלגלים מסתובבים. הדבר המפתיע בתיאור וִידוֹת הָאוֹפַנִּים בַּמְּכוֹנָה הוא שהצירים האלה לא חוברו לבסיס רק בסוף העבודה, אלא נוצרו יחד איתו מראש כיציקת מתכת אחת שלמה וחזקה. ולסיום, כשאנחנו קוראים שוְקוֹמַת הָאוֹפַן הָאֶחָד אַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, הכוונה היא לגובה של הציר מן הקרקע. המידה הזו הייתה חשובה מאוד, כי היא זו שקבעה עד כמה הבסיס כולו יהיה מוגבה ונישא מעל הרצפה.