יצא לכם פעם לחשוב איך היו מקשטים כלים ענקיים בבית המקדש? בחצר המקדש עמד כלי מים עצום עשוי נחושת. הכלי הזה לא היה רק שימושי, אלא גם יפהפה, ועליו היו עיטורים מיוחדים שנקראים וּפְקָעִים. מהי המילה הזו? הכוונה היא לקישוטים עגולים שהצורה שלהם מזכירה קצת ביצים.
הקישוטים האלו היו ממוקמים מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ של הכלי. כדי להבין איפה בדיוק הם היו, צריך לדעת משהו מעניין על הצורה של הכלי הענק הזה: הוא לא היה עגול לכל הגובה שלו. החלק התחתון שלו היה מרובע, ורק החלק העליון היה עגול. הקישוטים היו מסודרים ממש מתחת לחלק העליון, איפה שהתחיל החלק המרובע.
המילים עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּפִים מתארות לנו את הגודל של החלק המרובע הזה, שהקישוטים הקיפו אותו מכל הכיוונים. כל צד של המרובע היה באורך של עשר אמות.
איך חיברו את כל הקישוטים האלה לכלי? המילים שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ מגלות לנו סוד מיוחד של אומנים. היו שם שתי שורות של קישוטים, אבל לא חיברו אותם עם מסמרים אחרי שהכלי היה מוכן. כששפכו את הנחושת הרותחת כדי להכין את הכלי, יצרו את הקישוטים יחד איתו באותו הזמן בדיוק, כך שהכל היה חתיכה אחת שלמה וחזקה.