מלאכת הקמת המקדש הראשון מגיעה לסיומה המפואר לאחר תקופה ארוכה של עשייה. ציון הזמן המדויק של סיום הבנייה נועד להמחיש את ההשקעה, ההתמדה והזריזות שאפיינו את הקמת בית ה'.
השלמת המבנה התרחשה ביֶרַח בּוּל, הוא החודש השמיני בלוח השנה, המוכר כיום כחודש מרחשוון. הפרשנים מציעים מספר הסברים לשמו הייחודי של חודש זה. גישה אחת קושרת את השם לגשמים שמתחילים לרדת בעונה זו, על משקל המילה מבול [רד"ק]. כיוון אחר מתמקד בשינויים בטבע, שכן זהו הזמן שבו עלי האילנות נובלים ונושרים, העשב בשדה בלה ומתייבש, והאדמה הופכת לגושים ורגבים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. בעקבות התייבשות השדות, נאלצים בעלי החיים להסתמך על מזון המוגש להם בתוך הבית, ולכן החקלאים בוללים ומערבבים עבורם את המספוא [רש"י, רד"ק]. בנוסף, יש המזהים חודש זה כעונת איסוף הפירות האחרונים מן העצים [רד"ק].
עם סיום העבודות, כָּלָה הושלם [מצודת ציון] הבית לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָו. מונחים אלו מתארים את השלמת כל הצרכים והפרטים הנדרשים לבניין, כאשר הכפילות בפסוק נועדה להדגשה בלבד [מצודת דוד]. מבחינת קריאת הכתוב, המילה משפטו נכתבת אמנם ביחיד, אך יש לקרוא אותה ברבים כמשפטיו [מנחת שי].
לגבי משך הזמן, הכתוב מסכם וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים. קביעה זו מתייחסת לעובדה שמתחילת העבודות ועד לסיומן חלפו בפועל שבע שנים ועוד מספר חודשים. רוב הפרשנים מסבירים כי הכתוב בחר להשמיט את החודשים העודפים ולא לדקדק בהם, במטרה להדגיש את הרציפות והשקידה, ללמדנו ששלמה לא התעצל ולא הפסיק את העבודה, אלא עסק בבנייה באינטנסיביות לאורך כל התקופה [רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג].
מנגד, יש המציעים כי הבנייה בפועל ארכה שבע שנים שלמות בדיוק, תוך הפסקת העבודה בחודשים הנותרים [מצודת דוד]. גישה נוספת מחלקת בין שלבי העבודה השונים ומסבירה כי ייתכן ששלד הבניין המרכזי אכן הושלם בשבע שנים, אך עבודות ייחודיות של נוי וקישוט נמשכו עד לחודש מרחשוון [רלב"ג]. ציון שבע השנים נועד להדגיש את עוצם זריזותו ומסירותו של שלמה למקדש ה', במיוחד לאור העובדה שאת ארמונו הפרטי הוא בנה במשך שלוש עשרה שנים ארוכות [רלב"ג].