מבנה התאים המקיף את קירות המקדש מציג תופעה אדריכלית ייחודית: בניגוד למבנים רגילים שבהם הקומות התחתונות רחבות מאלו שמעליהן, במקדש המצב הפוך והקומות העליונות רחבות יותר מקומת הבסיס [שטיינזלץ].
מבחינה לשונית, המילה היצוע נכתבת כך אך נקראת כ-היציע [מנחת שי]. אף על פי שהמילה "יציע" היא בלשון זכר, הפסוק מתאר אותה בשמות תואר בנקבה (התחתונה, התיכונה, השלישית), שכן בשפה המקראית עצמים דוממים יכולים לקבל התייחסות לשונית של זכר ונקבה כאחד [אברבנאל]. המילה התיכונה משמעותה הקומה האמצעית [מצודת ציון, שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי היציעים הללו הקיפו את הבית משלושה כיוונים (צפון, דרום ומערב), ונבנו במבנה של שלוש קומות זו על גבי זו – תחתונה, אמצעית ועליונה, כאשר כל קומה מתנשאת לגובה של חמש אמות [רש"י, מלבי"ם].
התרחבות הקומות כלפי מעלה נוצרה באמצעות מגרעות, מילה הנגזרת מלשון גרעון והפחתה [מצודת ציון]. קירות ההיכל החיצוניים נבנו בצורה מדורגת: לאחר חמש אמות של בנייה, הופחת עובי החומה באמה אחת כלפי פנים, וכך נוצרה מדרגה. תהליך זה חזר על עצמו גם בגובה עשר אמות [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. כתוצאה מכך, בעוד שהקומה התחתונה הייתה ברוחב חמש אמות, הקומה שמעליה התרחבה לשש אמות על חשבון המדרגה שבקיר, והעליונה לשבע אמות.
הסיבה לעיצוב מדורג זה טמונה במילים לְבִלְתִּי אֲחֹז בְּקִירוֹת הַבָּיִת. בשונה מדרך הבנאים הרגילה, הנוהגים לחצוב חורים בחומה גבוהה כדי לנעוץ בתוכה את קורות התקרה של מבנה סמוך ונמוך יותר [מצודת דוד], במקדש הונחו קורות התקרה של היציעים ישירות על גבי אותן מדרגות שבקיר. בדרך זו נמנע הצורך לנקב את קירות הבית, פעולה שהייתה עלולה לגרום נזק מבני לחומה ולפגוע ביופיו ובהדרו של המבנה [רש"י, שטיינזלץ].