עיצוב פתח ההיכל במקדש מקביל בפרטים מסוימים לפתח קודש הקודשים הפנימי יותר, אך גם מובדל ממנו כדי לשקף את מדרג הקדושה. הכתוב מציין כי וְכֵן עָשָׂה לְפֶתַח הַהֵיכָל מְזוּזוֹת עֲצֵי־שָׁמֶן, כלומר בדומה לדביר, גם כאן עוצבו המזוזות מעץ זית, ודלתותיהן עוטרו בפיתוחים וצופו בזהב [אברבנאל]. עם זאת, בעוד שהמזוזות היו מעץ שמן, הדלתות עצמן היו עשויות מעצי ברוש, הנחשבים פחותים במעלתם [רד"ק, מלבי"ם].
החלק המורכב בפסוק הוא הביטוי מֵאֵת רְבִעִית, שזכה לשני כיווני פרשנות עיקריים. הגישה הראשונה מתמקדת בצורתו ההנדסית של הפתח ומסבירה כי משמעות המילה "מאת" היא כמו "מן". לפי גישה זו, מזוזות ההיכל היו מרובעות ובעלות ארבע צלעות, בניגוד למזוזות קודש הקודשים שהיו להן חמש פאות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק]. הרד"ק מציע שתי אפשרויות נוספות להבנת המבנה המרובע: ייתכן שהיו במזוזה ארבע צלעות מדורגות השקועות זו לפנים מזו, או לחלופין, שהמילה "רביעית" משמעותה לוח עץ. לפי הבנה זו, המזוזה לא נחצבה כגוש מקשה אחת, אלא הורכבה מלוחות עץ שחוברו יחדיו.
מנגד, הגישה השנייה מפרשת את הביטוי כציון מספרי של מיקום הפתח. לפי קו מחשבה זה, פתח ההיכל הוא הפתח הרביעי בסדר פתחי המקדש [מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. הרלב"ג מוסיף כי ציון מדרגת הפתחים במספר אינו פרט טכני בלבד, אלא נועד לרמוז על הכוונה הפנימית העמוקה שעמדה ביסוד תוכנית הבניין כולו.