מבנה בית המקדש הראשון כלל מערכת מורכבת של תאים ויציעים, שנבנו בשלוש קומות סביב ההיכל. תיאור זה מפרט את מיקום הכניסה למערכת התאים ואת דרך העלייה הייחודית שחיברה בין המפלסים השונים.
הכניסה למערכת זו מתוארת במילים פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית. הפרשנים מסכימים כי הפתח היה ממוקם בצדו הימני של הבית, שהוא הצד הדרומי [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, קיימת מחלוקת למה הכוונה במילה הַתִּיכֹנָה. גישה אחת גורסת כי הכוונה היא פשוט לקומה האמצעית, כלומר הקומה השנייה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים שהכוונה היא דווקא לקומה התחתונה. לפי פירוש זה, המילה "תיכונה" מתייחסת לתא האמצעי מתוך חמשת התאים שהיו בשורה התחתונה בצד דרום. לתא ספציפי זה היה פתח אל החוץ, ודרכו נכנסו לכל שאר התאים במבנה [רש"י, מלבי"ם]. מתוך תא זה, התאים היו מחוברים ביניהם, כאשר לכל תא היו בדרך כלל שלושה פתחים פנימיים: לתא שמימין, לתא שמשמאל, ולתא שמעליו [רש"י, מלבי"ם].
המעבר בין הקומות נעשה באופן ייחודי, כפי שנאמר: וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה. העלייה לא נעשתה באמצעות מדרגות רגילות של עץ או אבן [רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לוּלִּים מתארת מדרגות לולייניות. אלו נבנו כעמוד אבנים חלול שסביבו מעלות, כך שהעולה בהן מקיף את העמוד. מבנה זה אפשר עלייה לגובה רב בתוך חלל מצומצם, ללא צורך בשיפוע ארוך כמו של סולם רגיל [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, ישנו פירוש חלופי המציע כי המונח מתייחס לארובה או פתח בתקרה, שדרכו היו עולים מקומה לקומה [רד"ק].
באמצעות אותה דרך עלייה, המשיכו לעלות וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִּׁים, כלומר מהקומה האמצעית אל הקומה השלישית והעליונה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה מופיעה בלשון רבים משום שהיו יציעים ותאים רבים שהקיפו את הבית משלושה כיוונים [רד"ק].
מעבר לתיאור האדריכלי, יש שלמדו מפסוק זה רעיון רוחני: העלייה ההדרגתית במדרגות הלולייניות מלמדת שאין לאדם למהר ולדלג בבת אחת בעלייתו הרוחנית אל ה', אלא עליו להתקדם במתינות, שלב אחר שלב, על פי סולם מדרגות מסודר [אהבת יהונתן].