בבניית המקדש, המעבר אל קודש הקודשים, הוא הדביר, דרש עיצוב ייחודי. המחיצה המפסקת בין ההיכל לקודש הקודשים נבנתה מחומרים משובחים ובתבנית מדויקת.
המילה וְאֵת במשפט וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר משמעותה "ולפתח", כלומר ועבור פתח הדביר [מצודת ציון, רד"ק, אברבנאל]. עבור פתח זה הוכנו שתי דלתות, שכל אחת מהן כיסתה חצי מחלל הפתח [מצודת דוד]. הדלתות נעשו מעֲצֵי שָׁמֶן, המפורשים כעצי זית [רש"י], או כסוג מובחר ומשובח של עץ ארז המפיק שמן ופרי [אברבנאל].
באשר למבנה הפתח עצמו, נחלקו הפרשנים בהבנת המילים הָאַיִל מְזוּזוֹת. גישה אחת גורסת כי הָאַיִל הוא המשקוף או הסף העליון, והמְזוּזוֹת הן העמודים שמשני צדי הפתח שעליהם נשען המשקוף [מלבי"ם, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שניה מסבירה כי המונח הָאַיִל מתייחס לעמודי המזוזות עצמם, שנקראו כך משום שהיו עגולים כמין אילים [רש"י], או שזהו פשוט שם נרדף למזוזות הבא כתוספת ביאור [מצודת ציון].
עיקר המחלוקת סביב הפסוק מתמקדת בפירוש המילה חֲמִשִׁית, ולה שני כיוונים מרכזיים.
הכיוון הראשון מתייחס לצורתן הפיזית של המזוזות. לפי פירוש זה, עמודי המזוזות לא היו מרובעים כדרך רוב הפתחים, אלא היו בעלי חמש צלעות [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
הכיוון השני, שאותו מגדיר האברבנאל כנכון יותר, מפרש את המילה כציון מיקומו של הפתח בסדר פתחי המקדש. ההתקדמות מחוץ למקדש פנימה עברה דרך חמישה שערים: הפתח הראשון הוביל לעזרה הגדולה, השני לחצר הכוהנים, השלישי לאולם, הרביעי להיכל, והפתח החֲמִשִׁית הוא הפתח הפנימי ביותר המוביל אל הדביר [מלבי"ם, רלב"ג, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].