הפסוק משלים את תיאור בנייתם של מבני העזר שהקיפו את קירות המקדש. המילה הַיָּצִיעַ מתייחסת למבנים או לתאים הנספחים למקדש. המילים עַל־כָּל־הַבַּיִת אינן מתארות בנייה על גג המקדש, אלא בנייה סביב הבית, כך שהיציע היה סמוך, נשען ומקיף את קירות המקדש משלושה כיוונים [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג]. גישה פרשנית ייחודית מציעה כי היציעים לא היו חדרים סגורים למגורים, אלא מעין גזוזטראות או מסדרונות פתוחים עשויים עץ, שנועדו לאפשר לכוהנים וללויים לטייל ולצפות למרחוק [אברבנאל].
הכתוב מוסיף את המילים חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ משום שנתון זה לא הוזכר קודם לכן [אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי מידה זו אינה מתארת את הגובה הכולל של המבנה, אלא את קומתו של כל יציע ויציע בנפרד (כאשר המילה נאמרת כאן בלשון זכר לעומת המילה "צלע" שנאמרה קודם לכן בלשון נקבה). מכיוון שהיו שלוש קומות של יציעים, הגובה הכולל הגיע לחמש עשרה אמות, לא כולל עובי התקרות [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג].
באשר לביטוי וַיֶּאֱחֹז אֶת־הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים, קיימות מספר גישות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת את המילה וַיֶּאֱחֹז במשמעות של חיבור ותמיכה מבנית. קורות הארזים, ששימשו כתקרות ליציעים, הונחו על גבי מגרעות (מדרגות בולטות) שהוכנו מראש בקירות החיצוניים של המקדש. כך היציע נאחז ונשען על הבית מבלי שקורותיו יחדרו לתוך קירות הקודש עצמם [מלבי"ם, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל]. גישה אחרת רואה באחיזה זו תיאור של כיסוי הגג העליון ותקרת העלייה [רש"י]. מנגד, יש המפרשים את המילה וַיֶּאֱחֹז לא כפעולה הנדסית של תמיכה, אלא כפעולה של ציפוי וקישוט קירותיו הפנימיים של הבית בעצי ארזים [ביאור שטיינזלץ].
לצד ההסבר האדריכלי, יש שראו בבחירה בַּעֲצֵי אֲרָזִים רובד סמלי. עץ הארז מתאפיין בכך שכאשר הוא נטוע על פלגי מים הוא יפה תואר, אך ללא מים הוא הופך לעץ בודד וחרב. כך גם בית המקדש נאחז ונמשל לארז: כל זמן שעם ישראל עוסק בתורה שנמשלה למים, המקדש עומד בתפארתו, אך כאשר פוסקים מן התורה, הדבר מוביל לעוני, לחורבן ולגלות [אהבת יהונתן].