עיצוב דלתות המקדש שילב אומנות עץ מורכבת עם ציפוי מתכת יוקרתי, תוך הקפדה על טכניקת עבודה שמבליטה את הפיתוחים ולא מעלימה אותם. הפעולה וְקָלַע כְּרוּבִים מתייחסת לציור ולגילוף של צורות אלו על גבי הדלתות [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
עיקר תשומת הלב הפרשנית מופנית לאופן שבו בוצע ציפוי הדלתות, כפי שבא לידי ביטוי במילים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל־הַמְּחֻקֶּה. המילה הַמְּחֻקֶּה נגזרת מלשון חקיקה ומתארת את הצורות שגולפו בעץ [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ויש המציינים כי האות מ"ם במילה זו מנוקדת בדגש בספרים המדויקים [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי מטרת הציפוי לא הייתה לכסות או להסתיר את פיתוחי העץ. הזהב רודד, הודק והונח במדויק על גבי החריצים, כך שהוא שקע במקומות השקועים ובלט במקומות הבולטים. בדרך זו, הצורות המקוריות נותרו ניכרות וברורות לחלוטין, אלא שכעת הן נראו כעשויות מזהב [רש"י, רד"ק, רלב"ג, מצודת דוד].
מעבר להסבר על התוצאה החזותית, קיימת הבחנה טכנית ומעמדית מרתקת לגבי אופן ביצוע העבודה. בניגוד לקודש הקודשים (הדביר), שבו הותך זהב רב ונוצק ישירות אל תוך חריצי העץ, כאן בהיכל נעשה שימוש בטכניקה אחרת. טסי הזהב הונחו תחילה כשהם ישרים, ורק לאחר מכן הוקשו בפטיש עד שחדרו אל תוך החקיקה שבעץ. הבדל טכני זה, שדרש כמות פחותה של זהב, נועד לשקף את ההבדל במעלת הקדושה שבין קודש הקודשים לבין ההיכל [מלבי"ם].