תארו לעצמכם שאתם מכינים דלתות עץ מרהיבות לבית המקדש של ה', ומצפים אותן בזהב נוצץ. איך תעשו זאת בלי שהזהב יסתיר את הציורים המיוחדים שגילפתם בעץ?
קודם כל, האומנים עשו פעולה שנקראת וְקָלַע כְּרוּבִים, כלומר הם ציירו וגילפו צורות יפות בתוך העץ של הדלתות. לאחר מכן, הם היו צריכים לצפות את הדלתות, כפי שמתואר במילים וְצִפָּה זָהָב מְיֻשָּׁר עַל־הַמְּחֻקֶּה. המילה הַמְּחֻקֶּה מזכירה את המילה חקיקה, והיא מתארת את הצורות שגולפו בעץ. האומנים לא סתם הדביקו את הזהב, אלא לקחו דפי זהב ישרים ודפקו עליהם בעדינות עם פטיש, עד שהזהב נכנס בדיוק לתוך החריצים של העץ. כך, הזהב שקע במקומות העמוקים ובלט במקומות הבולטים. הציפוי לא העלים את הצורות המקוריות, אלא פשוט גרם להן להיראות כאילו הן עשויות כולן מזהב טהור.
מעניין לדעת שהשיטה הזו, של דפיקת זהב ישר לתוך העץ, דרשה פחות זהב מאשר בקודש הקודשים, שם ממש יצקו זהב נוזלי לתוך החריצים. ההבדל הזה נועד להראות שקודש הקודשים הוא המקום בעל הקדושה הגבוהה ביותר, ולכן שם השתמשו בכמות הגדולה ביותר של זהב.