יצא לכם פעם לבנות מגדל גבוה ולחשוב איך לחזק אותו כדי שיישאר יציב ולא ייפול? כשבנו את בית המקדש, לא בנו רק את המבנה המרכזי והמפואר, אלא גם את הרחבות הגדולות שסביבו. אחת מהרחבות האלה הייתה הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. זו הייתה חצר גדולה ופתוחה ללא גג, שנמצאת קרוב מאוד להיכל, ולכן היא נקראת פנימית. בחצר הזו עמד המזבח, ובעיקר הכהנים הסתובבו בה כדי לעשות את עבודת הקורבנות, ולפעמים נכנסו אליה גם אנשים אחרים שהביאו קורבן.
החומות שהקיפו את החצר הזו נבנו בצורה חכמה ומיוחדת. בניגוד לתוך המקדש שהיה מצופה בזהב, החומות בחוץ נבנו מאבנים ועצים. הבנאים הניחו שְׁלֹשָׁה טוּרֵי גָזִית, כלומר שלוש שורות של אבנים ישרות וחתוכות היטב, אחת על גבי השנייה. מעל שלוש שורות האבן, הם שמו וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים, שזו שורה אחת של קורות עץ ארז חזקות. וכך הם המשיכו לבנות את כל החומה, שלוש שורות של אבן ושורה אחת של עץ. השילוב המיוחד הזה של אבנים כבדות יחד עם קורות עץ, עזר לחזק את החומה ולשמור עליה יציבה וחזקה לאורך שנים.