מלאכת הכנת הכרובים שניצבו בקודש הקודשים הושלמה על ידי ציפוים בזהב. פעולה זו לא נועדה רק לעיטור, אלא השלימה את התכנון המדויק של החלל.
הפעולה וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב התבצעה לאחר שהכרובים נבנו במידותיהם המקוריות, כך שהמידה של עשר אמות לכל כרוב חושבה עוד לפני הציפוי. עובדה זו מסבירה את התיאור המקביל המופיע בספר דברי הימים, שם מודגש שכנפי הכרובים נגעו זו בזו. תוספת ציפוי הזהב לכנפיים הוסיפה מעט לנפחן ויצרה מגע הדוק, כך שהן נדבקו זו לזו בצמצום ובדיוק מוחלט, ללא כל רווח ביניהן [מלבי"ם].