תהליך בניית המקדש נעשה בשלבים מחושבים, החל מהקמת שלד האבנים ועד להתקנת קירויים ועבודות עץ מורכבות. ציון סיום הבנייה בשלב זה אינו מעיד על השלמת המקדש כולו, אלא מתאר נקודת ציון מרכזית שבה הושלם המבנה החיצוני, ולאחריה החלה מלאכת חיפוי הגג.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיִּבֶן אֶת־הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ מתייחסות להשלמת בנייתם של קירות האבן של ההיכל, בטרם הונחו עליהם קורות הגג. לאחר סיום הקירות, עבר שלמה המלך לשלב הבא: וַיִּסְפֹּן – פעולה שמשמעותה כיסוי הבית וקירויו בתקרה [רש"י, מצודת ציון].
באשר לאופן שבו נעשה הקירוי, המילים גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים מעוררות מחלוקת פרשנית מרתקת באשר למבנה הגג. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מתאר מבנה של תקרה כפולה בעלת שתי שכבות. לפי גישה זו, המילה גֵּבִים מתארת את התקרה התחתונה, שנועדה לנוי ולפאר. תקרה זו הייתה עשויה מעצי ברוש או מנסרים ארוגים, וכללה פיתוחים, חיתוכים ועיטורים בצורת שקעים, גומות או קשתות. יש הסבורים כי שכבה זו כללה גם מבנים חלולים דמויי רעפים שנועדו לקלוט מי גשמים במקרה של דלף. מעל שכבה זו הונחו השְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים – תקרה עליונה וחזקה העשויה משורות מסודרות של לוחות עץ ארז. תפקידה של שכבה זו היה פרקטי, והיא נועדה לאפשר דריסת רגל בטוחה לעולים לגג לצורך בדיקת תקינות המבנה ותחזוקתו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, ישנה גישה החולקת לחלוטין על תיאור התקרה הכפולה והעיטורים. לפי דעה זו, המילה גֵּבִים אינה מתארת שקעים או תקרה תחתונה, אלא נגזרת מלשון גובה, ומתייחסת לעליות הגבוהות שנבנו על גבי המקדש. בהתאמה, השְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים הן תיאור של הסדר המופלא והמדויק שבו הונחו עצי הארז באותן עליות [אברבנאל].
ברובד מחשבתי עמוק יותר, יש שראו בתיאור האדריכלי משל לגבולות ההשגה האנושית. המילה וַיְכַלֵּהוּ מרמזת לנקודת הקצה של יכולת התפיסה של האדם את האלוהות. המילים גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת נדרשות על דרך הרמז כקשורות לגב ולשדרה של האדם, ומלמדות כי האדם יכול להשיג רק את ה"אחוריים" של ההנהגה האלוהית, בבחינת "וראית את אחורי ופני לא יראו", אך לעולם לא יוכל להגיע להבנה מלאה וישירה של מהות ה' [אהבת יהונתן].