פנים המקדש עוצב כמלאכת מחשבת של עץ וגילופים, אשר הסתירו לחלוטין את קירות האבן המסיביים של המבנה. הקירות הפנימיים חופו בלוחות עץ אֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, כך שנוצר חלל שבו הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה. ציפוי מוחלט זה, שבו לא נראתה כלל אבן, אפיין במיוחד את חלל ההיכל [מלבי"ם].
על גבי לוחות הארז נחקקו עיטורים מרהיבים, המכונים בפסוק מִקְלַעַת פְּקָעִים. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה מִקְלַעַת מציינת מעשה של חריטה, גילוף, או צורות של קליעה בעץ. עם זאת, יש המציעים כי המילה מתארת צמחים הבולטים ויוצאים החוצה מן הקיר, או לחלופין ציור המדמה יריעות וקלעים שעליהם מופיעים העיטורים, ואף ענפים המחזיקים את הפרחים [רלב"ג].
באשר לצורת הפְּקָעִים עצמם, קיימות מספר גישות: יש המפרשים שאלו צורות של כפתורי נוי [רש"י], יש הרואים בהם גילופים של פירות או פקעות שדה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ויש המתארים אותם כצורות סגלגלות דמויות ביצים, המזכירות את מראה הצמח רגע לפני שהוא מתחיל להפריח [רש"י, רד"ק, רלב"ג].
לצד הפקעים, עוטרו הקירות גם בפְּטוּרֵי צִצִּים. המילה צִצִּים מוסכמת על הכול כפרחים או שושנים, אך לגבי משמעות המילה פְּטוּרֵי נחלקו המפרשים לשני כיוונים עיקריים. גישה אחת קושרת את המילה לשורש פ.ט.ר (כמו "פטר רחם"), כלומר פתיחה, ולפיכך מדובר בציורים של פרחים נפתחים ופורחים [מצודת ציון, רד"ק, רש"י]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון חבלים, כך שהעיטור נראה כשרשראות של פרחים או פרחים המחוברים בגבעוליהם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].