תארו לעצמכם שאתם צועדים בתוך בית המקדש המפואר. אתם עוברים דרך שער אחד, ואז עוד אחד, ומתקדמים עמוק יותר ויותר פנימה. לבסוף, אתם מגיעים אל החדר הכי מיוחד וקדוש בבית המקדש, שנקרא קודש הקודשים, או בשמו הנוסף, הדביר.
כדי להיכנס לחדר הזה, היה צורך בפתח מיוחד מאוד. המילים וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר משמעותן "ולפתח הדביר". עבור הפתח הזה הכינו שתי דלתות גדולות, שכל אחת מהן כיסתה חצי מהכניסה, וכך הן נסגרו זו על זו. הדלתות האלו היו עשויות מעֲצֵי שָׁמֶן, כלומר מעצי זית משובחים ויפים.
מסביב לדלתות הייתה מסגרת מרשימה. הכתוב קורא לה הָאַיִל מְזוּזוֹת. המשמעות היא שהיה משקוף עליון מעל הדלת, שנקרא איל, ושני עמודים חזקים בצדדים, שנקראים מזוזות. ולמה הפתח הזה נקרא חֲמִשִׁית? כי אם הייתם סופרים את כל השערים שעברתם בדרך, מהחצר שבחוץ ועד פנימה, הייתם מגלים שהשער המוביל אל קודש הקודשים הוא בדיוק השער החמישי.