תארו לעצמכם שאתם נכנסים למבנה מפואר, ורגע לפני שאתם עושים את הצעד הראשון פנימה, אתם מסתכלים למטה. רוב הרצפות שאנחנו מכירים עשויות מאבנים, ממרצפות רגילות או מעץ, אבל במקדש חיכתה הפתעה מדהימה. שלמה המלך ציפה את כל קַרְקַע הַבַּיִת, כלומר את הרצפה כולה, בזהב נוצץ ויוקרתי. הציפוי המיוחד הזה נעשה גם לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן, זאת אומרת בשני החלקים של המבנה: גם בחלק הפנימי והקדוש ביותר שנקרא קודש הקודשים, וגם בחלק החיצוני יותר שנקרא ההיכל.
אבל מתי לדעתכם הניחו את הזהב על הרצפה? מתברר שזו הייתה המשימה האחרונה בהחלט. רק אחרי שהפועלים סיימו לבנות את הכרובים הגדולים ולהציב אותם במקומם, הם ציפו את הרצפה. הסיבה לכך היא פשוטה וחכמה: אם היו שמים את הזהב קודם, הפועלים הרבים שהיו צריכים להסתובב שם כדי לעבוד היו דורכים עליו שוב ושוב, שורטים אותו ומשחיתים את הציפוי היקר.
למרות שכל הרצפה נראתה מלמעלה כאילו היא עשויה מזהב אחיד, מתחת לציפוי היה הבדל קטן. בחלק החיצוני הניחו קודם קרשים של עץ ורק עליהם את הזהב, אבל בקודש הקודשים שמו את הזהב בלי שכבת עץ מתחתיו. זה נעשה כדי לשמור בדיוק על הגובה הנכון של החדר הפנימי, וגם כדי להזכיר שיש הבדל בקדושה בין שני החלקים של המקדש.