יצא לכם פעם לראות איך בונים בניין? בדרך כלל מתחילים מהקירות החיצוניים ולאט לאט נכנסים פנימה. אבל כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הסדר היה קצת שונה. בגלל שהמקום הפנימי ביותר הוא גם הקדוש ביותר, שלמה התחיל את עבודת הציפוי והקישוט דווקא משם, ממש כמו שמשה רבנו הכין קודם כל את ארון הברית ורק אחר כך את שאר הכלים.
שלמה הכין את החדר המיוחד הזה בקצה המערבי של המבנה. המילה מירכתי פירושה הסוף של הבית, או הצד הפנימי שלו. בחלק הזה, שאורכו עשרים אמה, הוא ציפה את קירות האבן בלוחות של עץ ארז מהרצפה ועד התקרה, כדי להכין אותם לציפוי של זהב.
כדי להפריד את החדר הקדוש הזה משאר המבנה, שלמה בנה קיר מפריד. המילה לדביר מתארת את המחיצה הזו, שמבדילה בין ההיכל החיצוני לבין החלל הפנימי. כך הוא הקדיש את המקום המיוחד הזה להיות קודש הקודשים, המקום השמור והמקודש ביותר שבו יונח ארון הברית.