נסו לעצום עיניים ולחשוב על המקום הכי חשוב ויקר בעולם. כששלמה המלך בנה את בית המקדש, הלב הפנימי והקדוש ביותר של הבניין היה קודש הקודשים. הכתוב קורא לחדר הפנימי הזה וְלִפְנֵי הַדְּבִיר, והכוונה היא ממש לתוך החלל הסגור של קודש הקודשים עצמו.
אם היינו מודדים את הגובה של החדר הזה, היינו רואים שכתוב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ. אבל רגע, שאר בית המקדש היה בגובה של שלושים אמה! איך זה יכול להיות? ההסבר הפשוט הוא שהתקרה של קודש הקודשים נבנתה נמוכה יותר מהתקרה של שאר המבנה.
את כל החדר המיוחד הזה ציפו בזהב מבריק שנקרא זָהָב סָגוּר. זהו זהב טהור ויקר כל כך, שמי שזוכה להשיג אותו שומר עליו היטב וסוגר אותו בכספת כדי שלא יאבד. ממש ממול לפתח של קודש הקודשים עמד מזבח הקטורת. עליו נאמר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז, כי הוא היה מצופה בלוחות של עץ חזק שנקרא ארז, ועליהם עוד שכבה של זהב. המזבח הזה הוצב קרוב כל כך לחדר הכי קדוש, והיה בנוי ומצופה ממש באותו סגנון מלכותי ויפה.