מלכים א, פרק ו׳, פסוק ה׳

יצא לכם פעם לבנות מבנה חשוב ומיוחד ולחשוב איך אפשר להגן עליו מכל הכיוונים? זה בדיוק מה שעשה שלמה המלך כשהרחיב את בית המקדש. הוא בנה סביב המקדש מבנה מיוחד של שלוש קומות שנועד לשרת את הכוהנים, וגם ליצור מעטפת הגנה סביב המקום הקדוש. המבנה הזה נקרא יָצִיעַ, שזה בעצם אגף צדדי ושקט שמורכב מהרבה חדרים. שלמה עשה, או במילים של הפסוק וַיַּעַשׂ, את החדרים האלה כך שהם נשענו מבחוץ על הקִיר, שהוא הכותל של המקדש. הפעולה הזו נקראת בפסוק וַיִּבֶן עַל, כלומר בנייה שנשענת ונתמכת על קיר קיים. האגף הקיף את המקדש משלושה כיוונים בלבד, כי הצד המזרחי נשאר פתוח לכניסה. הוא נבנה לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר, כלומר מסביב לאזור הקודש וקודש הקודשים. קודש הקודשים נקרא דְּבִיר כי משם יוצא הדיבור של ה'. בהמשך מוזכרת המילה צְלָעוֹת, וזה פשוט שם נוסף לאותם חדרים, שנקראו כך כי הם מוקמו בצד של הבניין. כדי לשמור על הקדושה של קירות המקדש ולא לחצוב בהם חורים בשביל קורות העץ, הבנאים החכמים בנו את הקירות החיצוניים בצורה של מדרגות. כך קורות העץ של החדרים יכלו פשוט לנוח על המדרגות האלה בבטחה, בלי לפגוע בשלמות של האבנים הקדושות.