מלכים א, פרק ו׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לבקר בבניין מפואר ומיוחד? בדרך כלל לא נכנסים מיד אל החדר המרכזי, אלא עוברים קודם דרך חלל מבוא או חדר כניסה מרשים. כך תוכנן גם בית המקדש. לפני שנכנסים פנימה אל הקודש, עוברים דרך מבנה שנקרא וְהָאוּלָם. זהו מעין בית שער או מסדרון כניסה שניצב בחזית המקדש. המיקום שלו היה עַל־פְּנֵי הֵיכַל הַבַּיִת, כלומר בצד המזרחי, ממש בפתח הכניסה, והוא היה דבוק לגמרי לבניין המרכזי בלי שום רווח. בתנ"ך, הצד הארוך יותר של מבנה נקרא תמיד אורך, והצד הקצר נקרא רוחב. לכן, כשהפסוק אומר עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל־פְּנֵי רֹחַב הַבָּיִת, הכוונה היא שהצד הארוך של האולם נפרס על פני עשרים אמה, והוא התאים בדיוק לרוחב של ההיכל שאליו הוא צמוד. החלק הקצר יותר מתואר במילים עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל־פְּנֵי הַבָּיִת, כלומר האולם בלט החוצה עשר אמות. יחד עם האולם, האורך הכולל של הבית הגיע לשבעים אמה. ועוד פרט מדהים אחד: הגובה של האולם הגיע למאה ועשרים אמה, שזה גובה כפול משאר חלקי המקדש.