תארו לעצמכם שאתם בונים את המבנה הכי מפואר בעולם ורוצים לקשט אותו מבפנים. במה תשתמשו? שלמה המלך בחר בזהב טהור ונוצץ. כשהבנייה של בית המקדש מגיעה לסיומה, המילה תֹּם מראה לנו שהמלאכה הושלמה לגמרי. שלמה המלך דואג לצפות את וְאֶת כָּל הַבַּיִת בזהב. הכוונה היא לאולם הגדול שנקרא היכל. לא רק הקירות צופו בזהב, אלא גם התקרה, הדלתות, ובהמשך גם הרצפה, כך שכל החדר היה עטוף בזהב.
אולי תשאלו את עצמכם, למה שלמה השתמש בזהב, הרי דוד המלך הכין מראש כסף בשביל הבנייה? שלמה החליט להפוך את הבניין למפואר אפילו יותר. הוא ציפה את קירות האבן הקרים בעץ, ועליו הניח את הזהב. הוא עשה זאת מסיבה חכמה מאוד: זהב שמונח ישר על אבן קרה ולחה יכול להשחיר ולהיהרס, אבל העץ שומר עליו יפה לאורך שנים רבות. את הכסף שהכין דוד, שלמה שמר באוצרות בית ה'.
בהמשך מסופר לנו שגם וְכָל הַמִּזְבֵּחַ צופה בזהב. מדובר במזבח הקטורת, שהיה מחובר לרצפה וכל ששת הצדדים שלו כוסו בזהב. המזבח מתואר ככזה אֲשֶׁר לַדְּבִיר, כלומר שייך או קרוב לקודש הקודשים, שנקרא דביר. זה קצת מפתיע, כי המזבח בכלל עמד בתוך ההיכל ולא בתוך קודש הקודשים. אז למה הוא נקרא כך? בגלל שהוא עמד בהיכל בדיוק מול הפתח של קודש הקודשים, ולכן הוא נחשב קרוב וקשור אליו מאוד.