מלכים א, פרק ז׳, פסוק ל״ו

שלמה המלך חרט וחקק, כלומר וַיְפַתַּח, צורות על כל החלקים הפנויים של מכונות הנחושת במקדש. העיטורים נחקקו עַל הַלֻּחֹת שהם הנסרים או סרני המכונה, על יְדֹתֶיהָ שהם השלבים והידיות, וְעַל מִסְגְּרֹתֶיהָ שהן המחיצות הנמוכות. על גבי חלקים אלו עוצבו כְּרוּבִים אֲרָיוֹת וְתִמֹרֹת, שהן צורות של עצי תמר, כשהן מחוברות בחוזקה ובהשתרשות עמוקה כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת סָבִיב. חיבור זה מתפרש כהשתלבות של הצורות זו בזו בדומה לחיבוק עוטף של בני זוג, או כעבודת הלחמה מדויקת שגרמה להן להיראות כאילו צמחו בטבעיות מתוך הנחושת. מנגד, יש הסבורים כי המכונה והצורות לא חוברו יחד אלא נוצקו מראש כמקשה אחת, כך שקצוות העיטורים היו מחוברים זה לזה מעצם יציקתם המשותפת.