שמואל א, פרק כ״א, פסוק י״ב

תארו לעצמכם שאתם מגיעים למקום חדש ומנסים לא לבלוט, אבל כולם מזהים אתכם מיד. זה בדיוק מה שקרה לדוד כשהגיע לארמון של אכיש מלך גת. עבדי המלך זיהו אותו מיד וחשדו בו מאוד. הם הצביעו עליו וקראו לו מֶלֶךְ הָאָרֶץ. אולי תשאלו את עצמכם, הרי שאול הוא המלך, אז למה הם קוראים לדוד מלך? העבדים ידעו ששאול הוא המלך הרשמי של ארץ ישראל, אבל בעיניהם דוד היה המנהיג האמיתי והגדול מכולם, כי הוא היה שר הצבא שהוביל את העם לכל הניצחונות. בגלל הכוח העצום שלו, העבדים חשדו שדוד לא באמת ברח, אלא הגיע כמרגל כדי לפגוע בארץ שלהם. כדי להוכיח למלך אכיש עד כמה דוד חזק ומסוכן, הם הזכירו לו שיר מפורסם מאוד שבני ישראל שרו על דוד ואמרו יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת. המילה יַעֲנוּ פירושה להרים את הקול ולשיר, והמילה בַמְּחֹלוֹת מתארת כלי נגינה. הם הזכירו שבשיר הזה בני ישראל שרו ששאול גבר על אלפים, אבל דוד גבר על רבבות, כלומר על עשרות אלפים. העבדים הביאו את השיר הזה כהוכחה חותכת לכך שהכבוד והגבורה של דוד גדולים אפילו מאלה של שאול המלך.