תארו לעצמכם מצב שבו אתם מרגישים שאתם חייבים לעזוב את המקום המוכר לכם וללכת למקום רחוק ושונה לגמרי, רק כדי להיות בטוחים. זה בדיוק מה שקורה לדוד. אחרי תקופה קשה של נדודים שבה היה רעב וחלש, הוא מקבל לחם, לוקח את החרב של גוליית ומתייעץ עם ה׳. עכשיו, כשהוא סוף סוף מתחזק בגוף ובנפש, כתוב וַיָּקָם. המילה הזו מתארת איך דוד אזר כוח לקום ולהמשיך לברוח.
אבל למה הכתוב מדגיש שהוא ברח בַּיּוֹם הַהוּא? הרי דוד כבר היה במנוסה במשך כמה ימים! ההסבר הוא שכל עוד דוד נשאר בתוך גבולות ארץ ישראל, הוא עדיין היה תחת השלטון של שאול המלך, ולכן זה לא נחשב לבריחה שלמה. רק באותו היום, כשהוא יצא לגמרי מגבולות הארץ מִפְּנֵי שָׁאוּל, הבריחה שלו הפכה למוחלטת. דוד מחליט לעשות צעד אמיץ ולחפש מקלט דווקא אצל הפלשתים.
כשהוא מגיע לשם, נאמר וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ. דוד ניגש באופן אישי אל מלך הפלשתים כדי לבקש ממנו הגנה ולהציע לו עזרה כאיש צבא. אולי שמעתם שבספר תהילים המלך הזה נקרא בכלל אבימלך. איך זה יכול להיות? התשובה היא שהמילה אבימלך היא לא שם של אדם מסוים, אלא תואר של כבוד שניתן לכל מלכי הפלשתים, ממש כמו שכל מלכי מצרים נקראו פרעה. לעומת זאת, אָכִישׁ היה השם הפרטי של המלך שאליו דוד הגיע.