יצא לכם פעם להמציא סיפור קטן כדי לשמור על סוד ממש חשוב? דוד בורח מפני המלך שאול ומגיע לעיר נוב כשהוא לגמרי לבד. הוא פוגש שם את אחימלך הכהן, ויודע שאחימלך עלול לחשוד. הרי דוד הוא שר חשוב, אז איך ייתכן שהוא מסתובב לבדו וללא צידה לדרך?
כדי לא לעורר שאלות, דוד ממציא סיפור כיסוי ומספר שהוא נשלח על ידי המלך למשימה סודית ודחופה. דוד אומר את המילים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. הכפילות הזו נועדה להדגיש שהמלך ציווה לשמור בסוד גם את עצם קיומה של המשימה וגם את היעד שלה. הסודיות הכבדה הזו משמשת לדוד כתירוץ מושלם להסביר מדוע הגיע לבדו, ומדוע הוא מבקש לשאול בה' באופן כללי בלי לגלות פרטים.
אבל אם דוד לבד, למה הוא מבקש כל כך הרבה אוכל? דוד מסביר שהוא לא באמת לבד. הוא משתמש במילה יוֹדַעְתִּי, שמשמעותה הודעתי, ומספר שהוא קבע מראש עם המשרתים שלו והודיע להם לחכות לו. איפה הם מחכים? בתוך מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי, שזהו יעד סודי. המילה פְּלֹנִי קשורה למילה פלא ומתארת דבר נסתר, והמילה אַלְמוֹנִי מזכירה את המילה אילם, כלומר מקום ששותקים ולא אומרים את שמו. דוד מסביר שהשאיר אותם במסתור כדי שאף אחד לא יגלה אותם. כך הוא מצליח לבקש לחם בדחיפות בלי לעורר חשד, כאילו הוא דואג למשרתיו הרעבים ולא כאדם שבורח על חייו.