תארו לעצמכם מלך חזק, עם צבא גדול, שמתרוצץ הלוך ושוב רק כדי לתפוס חרק אחד קטנטן. נשמע קצת מצחיק, לא? כך בדיוק מרגיש דוד כשהמלך שאול רודף אחריו ממקום למקום. דוד חי בסכנה יומיומית ומבקש שחייו יישמרו. הוא אומר אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי ה', כלומר, הוא מזכיר שה' רואה הכל, ואם מישהו ינסה לפגוע בו סתם כך, ה' לא יתעלם מכך ויגן עליו.
כדי להסביר לשאול עד כמה המרדף הזה חסר היגיון, דוד שואל אותו למה הוא יצא לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד. פרעוש הוא חרק זעיר שרק קופץ ומדלג ממקום למקום כדי לא להיתפס. דוד בעצם אומר לשאול: אני בסך הכל אדם פשוט שמדלג ממחבוא למחבוא כדי להינצל. לא עשיתי לך שום דבר רע, אז למה מלך גדול וחשוב מבזבז את הזמן שלו ברדיפה אחרי חרק קטן שלא הזיק לו?
דוד ממשיך ומתאר את המאמץ של המלך כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים. קורא הוא סוג של עוף. בדרך כלל, מלכים אוהבים לצאת להרים כדי לצוד עופות מיוחדים ונכבדים. דוד מתפלא ושואל את שאול: למה אתה משקיע מאמץ מלכותי כל כך גדול כדי לתפוס אותי, כאילו הייתי עוף ציד חשוב ונדיר, הרי אני בסך הכל אדם רגיל ופשוט.