שמואל א, פרק כ״ו, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שקיבלתם אחריות לשמור על משהו חשוב, אבל פשוט לא עשיתם כלום? דוד פונה אל אבנר ואל השומרים של המלך שאול, שהיו אמורים להגן עליו, ומוכיח אותם בחומרה על כך שהתרשלו בתפקיד. דוד אומר לאבנר לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, ומסביר לו שכשמישהו לא שומר כמו שצריך, זה לא סתם חוסר מעש. הסכנה שנגרמה בגללם היא חמורה ממש כאילו הם עשו פשע בידיים שלהם. לכן דוד מכריז כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם, כלומר, אתם אנשים שמגיע להם עונש כבד מאוד על המעשה הזה. למרות שדוד התחיל לדבר רק אל אבנר, הוא עובר מיד לדבר אל כולם בלשון רבים. הוא עושה זאת כדי לתת כבוד לאבנר שהוא שר הצבא, וגם כדי להראות שהאשמה נופלת על כל השומרים יחד. כדי להוכיח להם שהם באמת לא שמרו, דוד מציג ראיה מנצחת ושואל אותם אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ. איפה החנית? הרי אם תגידו ששמרתם, איך היא נעלמה ומי לקח אותה? דוד מוסיף ושואל גם על וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם, שזהו כלי המים של המלך. מאיפה הכלים האלו נלקחו? מהמקום אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָו, כלומר ממש ליד הראש של המלך! העובדה שהכלים האלה נעלמו מוכיחה לכולם שאיש לא שמר על המלך, והוא היה בסכנה גדולה.