שמואל א, פרק כ״ו, פסוק ו׳

תארו לעצמכם איך זה מרגיש לצאת לפעולה נועזת בלב מחנה האויב, ממש בחסות החושך. דוד חוזר אל האנשים שלו ויוזם בדיוק צעד כזה. לכן נכתב וַיַּעַן דָּוִד, כלומר דוד הוא זה שפונה ומתחיל לדבר. הוא מציע את המשימה לשני אנשים קרובים אליו: לאֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי, שהיה מאלה שהצטרפו לעם ישראל ולצבא של דוד, ולאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, שהיה אחד המפקדים החשובים. דוד שואל אותם מִי יֵרֵד איתו, כי הוא מבין שבלילה הם יוכלו להיכנס בשקט, והחיילים של שאול יחשבו בטעות שהם חלק מהם. לדוד יש ביטחון מלא שהוא יצליח, כי הוא יודע ששאול עשה מעשים חמורים, כמו הפגיעה בכוהני העיר נוב והפרת ההבטחה שלו שלא לפגוע בדוד. בגלל המעשים האלה, דוד אומר שהוא יורד אֶל שָׁאוּל ולא קורא לו "המלך". הוא בעצם מראה ששאול איבד את הכבוד המלכותי שלו. דוד גם מוסיף שהוא יורד אֶל הַמַּחֲנֶה, כדי ללמד שגם השרים והחיילים של שאול נושאים באשמה, כי הם עמדו בצד ולא ניסו לעצור את שאול כשהוא פעל לא נכון.