נסו לחשוב על מצב שבו מישהו מציק לכם ורודף אחריכם, ופתאום יש לכם הזדמנות לעצור אותו לגמרי ולפגוע בו בחזרה. האם הייתם מוותרים לו? דוד נמצא בדיוק במצב כזה מול שאול המלך, אבל הוא מסרב לנצל את ההזדמנות לפגוע בו. דוד אומר חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה'. הוא מסביר שאפילו שהוא בעצמו כבר נבחר להיות מלך, יש איסור מוחלט מאת ה' לפגוע בשאול, כי גם שאול הוא מלך שה' בחר.
במקום זה, דוד מבקש מחברו וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית. דוד יודע שאם הוא ייקח את החנית, הוא יוכל להראות אותה אחר כך לשאול כהוכחה לכך שהוא ריחם עליו. ככה דוד יכול להציל את עצמו ולעצור את הרדיפה בדרך של שלום, בלי לפגוע באף אחד. החנית הייתה תקועה באדמה מְרַאֲשֹׁתָיו, כלומר ממש קרוב לראש של שאול הישן. יחד עם החנית, דוד לוקח גם את צַפַּחַת הַמַּיִם, שהיא בעצם כד קטן או צלוחית, ואז הם עוזבים את המקום בשקט.