עמידתו האיתנה של דוד מול ההזדמנות לפגוע בשאול נובעת מיראת כבוד עמוקה כלפי מי שנבחר למלכות, גורם הגובר אף על זכות ההגנה העצמית.
ההוראה אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ נאמרת למרות ששאול מוגדר כ"רודף" שמבקש את חייו של דוד, מצב שבאופן עקרוני מתיר את הריגתו [מלבי"ם]. מעבר לכך, האיסור אינו מוגבל רק להמתה, אלא שולל אפילו הכאה קלה כלשהי, גם אם ברור ששאול לא ימות ממנה [אלשיך].
הטעם לכך טמון בהיותו של שאול מְשִׁיחַ ה', שכן חל איסור חמור לעשות מעשה פגיעה כלשהו באדם שנמשח על ידי ה' [ביאור שטיינזלץ]. הפסוק נחתם במילה וְנִקָּה, המהווה שאלה רטורית מובהקת: האם יעלה על הדעת שאדם יפגע במשיח ה' ויישאר נקי מעונש? התשובה המשתמעת היא שאיש אינו יכול להימלט מעונש על מעשה כזה [מצודת דוד].