לאחר שלקח את החנית וצפחת המים ממחנה שאול, דוד נסוג ומתמקם מחדש כדי שיוכל לפנות אל רודפיו בבטחה. הכתוב מציין כי דוד עבר העבר, כלומר אל צדה האחר של הבקעה [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שהיה שם מעבר מים שדוד חצה [מצודת דוד].
דוד בוחר לעמוד על ראש ההר כדי שיוכל להשמיע את קולו למרחוק אל עבר מחנה שאול. בחירת המיקום הגבוה והמרוחק נבעה מתוך פחד לחייו ורצון למלט את עצמו מסכנה, למקרה שאנשי שאול יתעוררו ויחליטו לרדוף אחריו [מצודת דוד, רלב"ג, אברבנאל].
הכתוב מדגיש כי היה רב המקום ביניהם, כדי ללמד על המרחק הפיזי הממשי. לעיתים אדם עולה לראש הר גבוה, והדרך אליו ארוכה, אך בפועל המרחק האווירי בינו לבין מי שעומד בתחתית ההר הוא קצר. לכן הפסוק מבהיר שדוד לא רק בחר במסלול התרחקות, אלא ווידא שהמרחק בינו לבין המחנה יהיה גדול ורב גם מבחינת המרחב הפיזי עצמו [מלבי"ם].