שמואל א, פרק כ״ו, פסוק י״ג

תארו לעצמכם שאתם צריכים להעביר הודעה חשובה למישהו, אבל אתם חוששים שהוא ינסה לתפוס אתכם. מה תעשו? זה בדיוק מה שדוד עושה אחרי שהוא לוקח את החנית וצפחת המים ממחנה שאול. דוד מתרחק והולך אל העבר, כלומר הוא חוצה את הבקעה אל הצד השני שלה. הוא בוחר לעמוד על ראש ההר כדי שיוכל לצעוק ולהשמיע את קולו עד למחנה של שאול, אבל עדיין להישאר במקום בטוח. דוד חשש שאנשי שאול יתעוררו ויתחילו לרדוף אחריו, ולכן הוא בחר בנקודה גבוהה ורחוקה. מסופר לנו שהיה רב המקום ביניהם. לפעמים אנחנו עולים על הר, והדרך נראית ארוכה, אבל המרחק באוויר בינינו לבין מי שעומד למטה הוא בעצם קצר. לכן מוסבר לנו שדוד דאג שהמרחק האמיתי בינו לבין המחנה יהיה גדול ורחב מאוד, כדי שהוא יהיה מוגן לגמרי.