קרה לכם פעם שהבנתם שעשיתם טעות ממש גדולה, והייתם צריכים לבקש סליחה ממישהו שפגעתם בו? זה בדיוק מה שקורה למלך שאול. ברגע של אמת וחרטה עמוקה, הוא עומד מול דוד שאחריו רדף כל כך הרבה זמן, ומתוודה על הטעויות שלו.
שאול פונה אל דוד ומבקש ממנו שׁוּב בְּנִֽי דָוִד. הוא קורא לו לחזור הביתה, כדי שלא יצטרך לברוח יותר ולהסתתר בארץ אחרת. שאול מבטיח לו כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד, כלומר שהוא לא יפגע בו יותר לעולם.
למה שאול משנה את דעתו פתאום? הוא מסביר שזה קורה תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה. המילה יָקְרָה פירושה דבר חשוב ובעל ערך. שאול מבין שהחיים שלו היו חשובים ויקרים לדוד. הרי דוד היה קרוב אליו מאוד ויכול היה לפגוע בו, אבל בחר לרחם עליו. המילים הַיּוֹם הַזֶּה מדגישות את הפליאה העצומה של שאול. בדרך כלל אנשים סולחים פעם אחת או פעמיים, אבל דוד סולח לשאול שוב ושוב, וזו סליחה מיוחדת וגדולה מאוד.
בסוף דבריו, שאול מודה בלב שלם ואומר הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד. המילה הִסְכַּלְתִּי אומרת התנהגתי בטיפשות, והמילה וָאֶשְׁגֶּה אומרת עשיתי טעות. שאול מודה שהוא רדף אחרי דוד סתם, בלי שום סיבה אמיתית. הוא מבין שהטיפשות שלו הייתה להתעלם מכך שה׳ שומר על דוד כל הזמן, והטעות הגדולה שלו הייתה שהוא שכח את הטוב שדוד עשה לו בעבר, כשרחם עליו ולא פגע בו.