מפגשם של שאול ודוד מסתיים בשקט וללא התנגשות, אך מותיר את העימות ביניהם ללא פתרון ממשי. הפרשנים מסכימים כי בדבריו, שאול מכיר בעתידו המזהיר של דוד. הביטוי בָּרוּךְ אַתָּה מבטא את הכרתו של שאול בכך שדוד הוא אדם מבורך. שאול מוסיף ואומר גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה, כלומר הבטחה שדוד עתיד לעשות מעשים גדולים ונפלאים, וְגַם יָכֹל תּוּכָל, מילה הנגזרת משורש יכולת, המעידה כי הוא אכן יצליח במעשיו אלו.
על אף ששאול מתחרט שוב על מעשיו ומודה בטעותו החמורה, דוד מבין היטב כי לא יוכל לסמוך על חרטה זו. המפגש נחתם בהפרדת כוחות זמנית; שאול חדל לפי שעה ממרדפו ושב עם אנשיו למקומו, בעוד דוד פונה לדרכו.