קרה לכם פעם ששמעתם קול של מישהו בחושך ומיד ידעתם מי זה, אפילו בלי לראות אותו? באמצע הלילה, מתוך החשכה, דוד צועק אל עבר המחנה הישן של שאול ומעיר את האנשים. שר הצבא אבנר שמע את הקול ולא ידע מי המדבר, אבל המלך שאול זיהה מיד, ולכן נאמר וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד.
אם שאול זיהה את דוד בוודאות, למה הוא שואל אותו הֲקוֹלְךָ זֶה? הרי הוא כבר יודע שזה הוא! מתברר ששאול שם לב למשהו חשוב. לפני כן, כשדוד צעק לאבנר, הוא קרא לשאול "אדוניך המלך" ולא קרא לו "אדוני". שאול בעצם מתפלא ושואל את דוד: האם אתה כבר לא חושב שאני האדון שלך כמו פעם?
למרות הריחוק הזה, שאול פונה אל דוד בחיבה וקורא לו בְּנִי דָוִד. שאול עושה זאת מתוך הכרת הטוב, כי דוד ריחם על חייו ולא פגע בו, והוכיח שהוא מתנהג אליו ממש כמו בן נאמן שמכבד את אבא שלו.
דוד ממהר להרגיע את שאול ועונה לו קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. בכך דוד מבהיר שהיחס שלו לא השתנה, והוא עדיין רואה בשאול את המלך והאדון שלו. הסיבה היחידה שדוד דיבר קודם כאילו הוא כבר לא עבד המלך, היא רק בגלל ששאול רדף אחריו והרחיק אותו מעליו.