תחשבו על הרגע הזה שבו נותנים לכם אחריות ענקית, למשל לשמור על משהו יקר וחשוב. מה הייתם עושים אם פתאום הייתם מגלים שמישהו זר הצליח להתגנב ממש עד אליו, בלי שאף שומר ישים לב? זה בדיוק מה שקורה כאן. דוד עומד רחוק וצועק בקול גדול אל עבר המחנה, והוא פונה ישירות אל אבנר, שר הצבא של שאול המלך. דוד פונה דווקא אליו כי אבנר הוא המפקד הבכיר ביותר, והביטחון של המלך הוא האחריות שלו.
דוד קורא לאבנר במילה אִישׁ. המילה הזו לא מתארת סתם אדם רגיל, אלא אדם גדול, חשוב וגיבור. דוד בעצם מתחיל במחמאה כדי להראות שהוא מכבד את אבנר, אבל מיד משתמש בזה כדי להעביר לו מסר נוקב: דווקא בגלל שאתה כל כך חשוב וגדול, הטעות שלך חמורה הרבה יותר! דוד שואל אותו למה לא שמרת אֶל אדוניך, כלומר, למה לא שמרת על המלך. כמובן שאבנר, בתור שר הצבא, לא היה צריך להישאר ער כל הלילה ולשמור בעצמו, אבל התפקיד שלו היה לסדר את השומרים מסביב למלך. העובדה שמישהו הצליח לחדור פנימה מראה שאבנר התרשל ולא הציב שומרים כמו שצריך, או שהשומרים שלו פשוט נרדמו.
כדי להסביר עד כמה המצב היה מסוכן, דוד אומר לו כִּי בָא אחד העם. הוא מזכיר לו שממש עכשיו, מישהו זר באמת נכנס לתוך המחנה והיה יכול לפגוע במלך. דוד מנסה להסביר לאבנר שאם המלך היה נפגע בשנתו בגלל חוסר תשומת הלב הזה, אבנר והאנשים שלו היו נושאים באשמה כבדה מאוד על כך שהפקירו את המשמרת שלהם.