קרה לכם פעם שרציתם לספר סוד חשוב, אבל פחדתם מאוד מאיך שהשומע יגיב? זה בדיוק מה שהרגישו אנשי העיר זיף. הם רצו לגלות לשאול המלך היכן דוד מתחבא. המילים וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים מלמדות אותנו שזו אפילו לא הייתה הפעם הראשונה שלהם. הם כבר הלשינו על דוד בעבר כשהסתתר באותו המקום בדיוק, ועכשיו הם שוב מגיעים אל המלך הַגִּבְעָתָה, כלומר אל העיר גבעת שאול. למה הם עשו זאת? כנראה שהם פשוט לא אהבו את דוד, או שלא רצו אורח לא מוזמן שמפריע להם באזור שלהם.
אבל כשהם עומדים מול המלך, הם בוחרים את המילים שלהם בזהירות רבה. הם אומרים רק הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר, ולא אומרים לשאול במפורש לצאת ולתפוס אותו. הסיבה לכך היא ששאול ודוד כבר השלימו ונשבעו זה לזה בעבר. אנשי זיף פחדו שאם ינסו לשכנע את שאול להפר את השבועה שלו ולרדוף אחרי דוד, המלך יכעס עליהם מאוד ויעניש אותם על כך שהם מנסים לסכסך.
לכן, הם חשבו על תוכנית חכמה שאפשר להבין בשתי דרכים. אם שאול יכעס על עצם ההלשנה, הם יגידו לו שהם רק רצו לעדכן אותו שדוד מתחבא כדי להילחם בפלשתים, האויבים של המלך. אבל אם הם יראו ששאול רגוע ושמח על ההזדמנות לתפוס את דוד, הם יגידו לו שהם באו לעזור לו ללכוד אותו.