דוד מסרב לנצל את ההזדמנות לפגוע בשאול, ובוחר לקחת את חפציו האישיים כהוכחה לכך שחמל על חייו. בהכרזתו חָלִילָה לִּי מֵה' מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ ה', הוא מדגיש כי למרות שגם הוא עצמו נמשח למלך, חל עליו איסור מוחלט מטעם ה' לפגוע בו. במקום זאת הוא מורה וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית, שכן לקיחתה תשמש כהוכחה שתסיים את המרדף ללא שפיכות דמים, ובכך נשללת ההצדקה להרוג את שאול מדין רודף. דוד מבקש לקחת רק את הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו, שהייתה תקועה בארץ סמוך לראשו, יחד עם כד קטן שהוא צַפַּחַת הַמַּיִם, ולאחר מכן הם עוזבים את המקום.
שמואל א, פרק כ״ו, פסוק י״א
חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵיְהֹוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֑ה וְ֠עַתָּ֠ה קַח־נָ֨א אֶֽת־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מְרַאֲשֹׁתָ֛ו וְאֶת־צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם וְנֵלְכָה־לָּֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.