שמואל א, פרק כ״ו, פסוק י׳

דוד בולם את סביבתו מלפגוע בשאול ונשבע חַי ה' כדי לרסן את עצמו, להזהיר את אנשיו, ולהצהיר בביטחון כי שלטון המלך יסתיים בקרוב בהשגחה עליונה. הוא משרטט שלוש דרכים שבהן יבוא קצו של אדם, כאשר הראשונה היא כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ, כלומר שה' יכה אותו במחלה פתאומית כעונש ישיר על חטאיו. האפשרות השנייה היא אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת, מיתה טבעית בהגיע הזמן הקצוב לו מלידתו, שחייבת להיות קרובה משום שדוד כבר נמשח למלך תחתיו. האפשרות השלישית היא אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה, שמשמעותה כיליון וסוף בטרם עת. בעוד שמוות בקרב יכול להיתפס כתוצאה מקרית של כניסה למקום סכנה, הוא למעשה מהווה עונש על עוונות חמורים.