שמואל א, פרק כ״ו, פסוק י״ב

מתוך חשש שאבישי לא יכבוש את יצרו ויהרוג את המלך, וַיִּקַּח דָּוִד בעצמו אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מאזור ראשו, מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל. לקיחת החפצים מסמלת כי כלי הנשק של מחנה שאול אינם מועילים עוד וכי מזונותיהם הולכים ומתמעטים לקראת מפלתו הקרבה. החדירה למחנה עברה ללא כל התנגדות, כאשר וְאֵין רֹאֶה אותם בגלל החשיכה, וְאֵין יוֹדֵעַ ומרגיש בהליכתם השקטה, וְאֵין מֵקִיץ מקול הלקיחה. הסיבה שאיש לא התעורר היא כִּי תַּרְדֵּמַת ה' נָפְלָה עֲלֵיהֶם, ביטוי המתאר שינה טבעית עמוקה במיוחד, או התערבות אלוהית של ממש שנועדה להגן על דוד ואבישי בצאתם מהמחנה.