שמואל א, פרק כ״ו, פסוק ו׳

דוד יוזם פעולה לילית ופונה אל שניים ממקורביו, כפי שמשתמע מהמילים וַיַּעַן דָּוִד. הוא מציע את המשימה לאֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי, מנציגי הגרים שנספחו לצבאו, ולאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, מראשי המחנה. כאשר הוא שואל אותם מִי יֵרֵד עמו, מנחה אותו שיקול מעשי שבחסות החשיכה הם יוכלו להיטמע בקלות בין חיילי האויב. דוד בטוח לחלוטין בהצלחתו בשל חטאי שאול, ולכן הוא מתכנן לרדת אֶל שָׁאוּל ללא ציון תואר מלכותי, ובכך מפשיט ממנו את הודו. הוא מדגיש כי הירידה היא גם אֶל הַמַּחֲנֶה, שכן כלל שרי שאול נושאים באשמה על כך שעמדו מנגד ולא מנעו ממנו להרוג את כוהני נוב ולהפר את שבועתו.