ישעיהו, פרק א׳, פסוק א׳

החֲזוֹן, המבטא ראייה של דברים נסתרים, הוא תוכחה קשה שנועדה לעורר את העם לשוב בתשובה מדרכו הרעה. שליחות זו הוטלה על יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ, שייחוסו כנביא בן נביא ומזרע המלוכה העניק לו את העוז להוכיח את מנהיגי העם ללא פחד. תוכחה זו, אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירֽוּשָׁלִָם, כוונה לערי השדה ולעיר הבירה גם יחד, והיא פותחת את הספר בשל חשיבותה המוסרית או משום שנשנתה מספר פעמים. הנבואה נאמרה בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה, תקופה של חילופי שלטון בין מלכים צדיקים לחוטאים, שבה העם סירב להפיק לקחים ולתקן את דרכיו על אף הפגיעה בכבוד ה'.