ספר ישעיהו נפתח בשער רב־הוד, המהווה כותרת לנבואה היסטורית ומוסרית נוקבת. מילים אלו מציגות את זהותו של השליח, את מהות המסר ואת הזירה שבה התרחשו האירועים לאורך תקופה סוערת של חילופי שלטון ותהפוכות רוחניות.
המילה חֲזוֹן מבטאת יכולת ראייה והבטה של דברים נסתרים ועלומים [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. עם זאת, מטרת הנבואה אינה רק לחזות את העתיד, אלא בעיקר להוכיח את העם, לעורר אותם למוסר ולהניעם לשוב מדרכם הרעה [שד"ל]. רוב הפרשנים מסכימים כי הבחירה במילה זו דווקא, מתוך עשרה כינויים שונים הקיימים לנבואה, מעידה על חזות קשה ועל תוכחה נוקבת [רש"י].
הנביא מוצג בשמו ובשם אביו, יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ. אזכור שם האב מלמד כי גם אמוץ היה נביא ואדם גדול ומוכר בדורו [אבן עזרא]. מסורת עתיקה מוסיפה כי אמוץ ואמציה מלך יהודה היו אחים. ייחוס משפחתי זה, היותו מזרע המלוכה ונביא בן נביא, הוא שהעניק לישעיהו את העוז והכוח לעמוד ללא חת מול שרי העם ומלכיו ולהוכיחם קשות על פגיעה בכבוד ה'. מעמדו הרם אף הגן עליו מפני התנכלויות מצד רשעי ישראל, בניגוד למה שחוו נביאים אחרים [אברבנאל, אבן עזרא].
נבואה זו נאמרה אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירֽוּשָׁלִָם. הפרשנים שואלים מדוע מוזכרים רק יהודה וירושלים, והרי ישעיהו ניבא גם על עשרת השבטים ועל אומות רבות אחרות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכותרת זו אינה מתייחסת לכלל הספר, אלא מהווה פתיח לנבואת התוכחה הספציפית הזו בלבד. בנוסף, אף שניבא על עמים אחרים, את תוכחותיו הישירות והפומביות השמיע ישעיהו רק באוזני בני יהודה [שד"ל]. ההפרדה בין יהודה לירושלים באה להדגיש שהתוכחה כוונה הן לערי השדה והן לעיר המלוכה, מקום מושבם של השרים, העשירים והשופטים [שד"ל]. ישעיהו השתמש בחורבן הצפוי של ממלכת ישראל כאזהרה לבני יהודה, כדי שישפרו את מעשיהם ולא יגלו כמותם [אברבנאל].
הנבואה התרחשה בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. תקופה זו התאפיינה בתנודות רוחניות חריפות: שני מלכים צדיקים (יותם ויחזקיהו) ושני מלכים שחטאו (עוזיהו ואחז) [אהבת יהונתן]. העם ראה במו עיניו כיצד המלכים הצדיקים זוכים לשלווה וביטחון, ואילו המלכים החוטאים מוקפים בצרות. על אף ששבט יהודה קידש את שם ה' בעבר וארצם היא משכן השכינה, הם לא הפיקו את הלקח ההיסטורי הנדרש. התעלמות זו היא שהפכה את הנבואה לכה קשה ונוקבת [חומת אנך, צוארי שלל].
מבחינה כרונולוגית, הפרשנים מסכימים כי נבואה זו אינה הראשונה שניבא ישעיהו, שכן תחילת שליחותו הייתה בשנת מות המלך עוזיהו (כמתואר בפרק ו'). מדוע אם כן הוצבה נבואה זו בראש הספר? יש הסבורים כי נבואה זו חזרה ונשנתה ארבע פעמים, פעם אחת בימי כל אחד מהמלכים הללו, ולכן היא פותחת את הספר [מלבי"ם, אברבנאל]. גישה אחרת מסבירה כי הנבואה נאמרה בפועל בימי חזקיהו, אך היא הוצבה בראש הספר בשל חשיבותה העצומה, שכן היא כוללת את עיקרי המוסר ויראת ה' ומשמשת כמבוא רעיוני לכל דברי הנביא [שד"ל]. ישעיהו המשיך את שליחותו לאורך ימי ארבעת המלכים הללו, עד שקם מנשה המלך והוציאו להורג, ולכן שמו של מנשה נעדר מרשימת המלכים בפסוק [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].