הקריאה האלוהית מציבה בפני העם בחירה ברורה, ומבטיחה כי חזרה בתשובה ושמיעה בקול הנביאים יובילו לשגשוג ולביטחון, תוך מניעת הנזק שנגרם ממעשיהם הרעים.
הפרשנים מסכימים כי המילה תֹּאב֖וּ משמעותה תרצו, אך הם מציעים דקויות שונות לגבי טיבו של רצון זה. הגישה המרכזית היא שמדובר בהכנעה לה' ובהסכמה לרצונו. עם זאת, יש המדגישים כי תֹּאב֖וּ אינו מבטא רק רצון כללי, אלא הסכמה מפורשת לרצון ה' ולהטבת הדרכים, וכי פועל זה עומד בפני עצמו ואינו מצורף רק אל פעולת השמיעה [שד"ל]. מנגד, יש המציעים הבחנה מעמיקה ולפיה המילה מתארת רצון פנימי שבלב, בניגוד להסכמה חיצונית הנאמרת מן השפה ולחוץ. לפי תפיסה זו, לא די בקיום מעשי של המצוות אם הלב אינו מסכים לכך באמת [מלבי"ם].
הדרישה וּשְׁמַעְתֶּ֑ם מתפרשת כציות לקול ה' ולמצוותיו, וכן כהקשבה לדברי הנביאים הקוראים לעם לשוב מדרכם הרעה [אהבת יהונתן].
כתוצאה מקיום תנאים אלו, מובטח לעם כי ט֥וּב הָאָ֖רֶץ תֹּאכֵֽלוּ. הבטחה זו משמעה ישיבה לבטח בארץ ואכילה ממיטב פריה מתוך שמחה. מעבר לכך, הבטחה זו מהווה היפוך ותיקון ישיר למצב הקשה שתואר קודם לכן בנבואה; במקום שהתבואה והשפע ייאכלו על ידי זרים לנגד עיני העם, הם עצמם יזכו ליהנות מאותו טוב [רד"ק, אבן עזרא].