מציאות של תפארת ושוקק חיים מתחלפת בבדידות, עזובה ושבריריות. ירושלים, שהייתה מוקד של עוצמה, נותרת מבודדת וריקה מיושביה, והנביא ממחיש את מצבה העגום באמצעות דימויים מעולם החקלאות והמלחמה.
הביטוי וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן מתייחס להישארותה של ירושלים בודדה לאחר ששאר ערי יהודה נחרבו ונכבשו, או לאחר גלות ממלכת ישראל [רד"ק, אברבנאל]. הפרשנים חלוקים בשאלה למה בדיוק מתכוון המונח; יש המפרשים כי הכוונה לעיר ירושלים עצמה [מצודת ציון], בעוד אחרים סבורים כי זהו כינוי פיוטי לאומה כולה ולעם ישראל [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
כדי לתאר את עליבותה של העיר, היא נמשלת למבנים חקלאיים ארעיים: כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה. סוכה היא סוכת שומרים המוצבת בכרם ענבים, ואילו מלונה היא סוכת לינה הממוקמת במקשה, שהיא שדה קישואים [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מצביעים על הבדל מהותי בין השתיים: הסוכה בכרם משמשת את השומר ביום ובלילה כדי להגן על הענבים מפני עופות וגנבים. לעומת זאת, הקישואים קשים ואינם נאכלים על ידי עופות, ולכן שדה הקישואים זקוק לשמירה רק בלילה מפני גנבים, ומכאן השם "מלונה" [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. יש מי שמוסיף כי המלונה הייתה מעין מיטה התלויה באוויר בין העצים, כעין ערסל, כדי להגן על השומר בלילה מפני חיות רעות [שד"ל].
הפרשנים מציעים כמה גישות להבנת משמעות הדימוי של מבנים אלו למצבה של העיר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהטקסט מתאר את העזובה שלאחר קטיף הפירות. כפי שהשומר נוטש את הסוכה והמלונה כשהכרם והשדה מתרוקנים מיבולם, כך נותרה ירושלים ריקה מיושביה [רש"י, מצודת דוד]. עזיבת השומר מסמלת גם את סילוק השכינה והסרת ההשגחה האלוהית מעל העם [רד"ק, אבן עזרא].
גישה שונה מתמקדת בשבריריות המבנים. הסוכה והמלונה אינן מבני קבע, אלא מבני קיץ רעועים שאינם שורדים את רוחות החורף. כך גם קיומה של האומה כעת הוא חלש, זמני וקרוב לקריסה [שד"ל, אברבנאל].
גישה נוספת רואה בדימויים אלו תיאור של הידרדרות הדרגתית: בתחילה ירושלים נותרה מבודדת כסוכה בכרם שרק השומר נמצא בה, ולאחר מכן הפחד מהאויב גבר עד שהתושבים הסתתרו במערות ביום והעזו לצאת רק בלילה, ממש כפי שהמלונה מאוכלסת רק בשעות הלילה [מלבי"ם]. מנגד, ישנו פירוש אלגורי הרואה בדימוי המלונה, שבה השומר נסתר בחשכה, ביטוי לכך שגם בגלות ה' ממשיך להשגיח על עם ישראל, אך השגחתו נסתרת ואינה גלויה לעין [אהבת יהונתן].
לבסוף, העיר נמשלת לעִיר נְצוּרָה. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בעיר הנתונה במצור הדוק על ידי אויבים, עיר שאין יוצא ואין בא אליה והיא קרובה ליפול ברעב [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. עם זאת, יש המפרשים את המילה מלשון חורבן, כלומר עיר חרבה ושוממה [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם]. פירוש ייחודי אחר גורס כי הדימוי אינו מתייחס לעיר עצמה, אלא לסוכות המחסה שהקימו חיילי האויב שצרו על העיר, וכאשר הסתלקו מעליה, נותרו אותן סוכות ריקות ועזובות [רש"י, מצודת דוד]. במובן הרוחני, המצור מסמל מצב שבו בני ישראל חסומים ואינם יכולים להתקרב ולהידבק בשכינה [אהבת יהונתן].